כאשר בני זוג מחליטים להיפרד, לא כל מחלוקת חייבת להגיע מיד לבית המשפט. במקרים בהם שני הצדדים מוכנים לדבר, לנהל משא ומתן ולנסות להגיע להסכמות, גישור יכול לאפשר להם להסדיר את הפרידה בצורה מסודרת יותר ועם יותר שליטה על התוצאה.
המטרה של ההליך אינה להחליט מי צודק ומי טועה, אלא לעזור לבני הזוג להגיע להסכמות שהם יכולים לחיות איתן גם לאחר שההליך מסתיים.
אז איך זה עובד בפועל?
הפגישה הראשונה – מבינים אם בכלל אפשר לגשר
בדרך כלל מתחילים בפגישת היכרות שבה המגשר שומע את שני הצדדים ומסביר כיצד התהליך מתנהל. זה גם המקום להבין מהם הנושאים המרכזיים שדורשים פתרון ומה רמת הפער בין בני הזוג.
בשלב הזה יכולים לעלות נושאים כמו:
- חלוקת רכוש ונכסים
- הדירה המשותפת
- חשבונות, חסכונות וחובות
- זמני שהות עם הילדים
- הוצאות הילדים
- קבלת החלטות בענייני חינוך ובריאות
- אופן התקשורת בין ההורים לאחר הפרידה
לא חייבים להגיע לפגישה הראשונה עם פתרונות. למעשה, אחת המטרות שלה היא להבין איפה קיימת כבר הסכמה ואיפה נדרשת עבודה.
מה בעצם עושה המגשר?
המגשר אינו שופט ולכן הוא לא קובע מי יקבל את הבית, כמה ימים הילדים יהיו אצל כל הורה או איזו הצעה "נכונה" יותר. התפקיד שלו הוא לנהל את השיחה, לעזור לזהות את האינטרסים של כל צד ולנסות לצמצם את הפערים.
לדוגמה, ויכוח על הדירה יכול להיראות בהתחלה כמו מצב שבו צד אחד רוצה למכור והשני מסרב. בשיחה מעמיקה יותר מתברר לפעמים שהמחלוקת האמיתית היא בכלל על יציבות לילדים, על יכולת כלכלית לרכוש דירה אחרת או על מועד המכירה.
במקום להתווכח רק על העמדה הראשונית, מנסים למצוא פתרון שמתייחס לבעיה שמאחוריה.
לא חייבים לפתור הכל בפגישה אחת
גישור הוא תהליך, ולא שיחה חד פעמית שבה יוצאים עם הסכם מוכן.
בין הפגישות בני הזוג עשויים להתבקש לאסוף מסמכים, לבדוק נתונים או לחשוב על הצעות שעלו. אם צריך להסדיר רכוש, למשל, ייתכן שיהיה צורך לרכז מידע על חשבונות בנק, משכנתה, זכויות סוציאליות, חסכונות או נכסים אחרים.
לפעמים גם נפגשים בנפרד
בחלק מהליכי הגישור המגשר יקיים גם שיחות נפרדות עם כל אחד מבני הזוג. פגישה כזו יכולה לעזור כאשר יש נושא שקשה לדבר עליו יחד או כאשר אחד הצדדים רוצה לבחון הצעה לפני שהוא מציג אותה בפגישה משותפת.
עם זאת, הגישור נשען על כך ששני הצדדים משתתפים בו מרצונם ומוכנים להגיע בסופו של דבר להסכמות משותפות.
מתחילים מהדברים הקלים או דווקא מהמחלוקת הגדולה?
אין שיטה אחת שמתאימה לכל זוג.
לפעמים נכון להתחיל בנושא שבו קל יחסית להגיע להסכמה. הצלחה ראשונה יוצרת תחושה שההליך מתקדם ומקלה על הדיון בנושאים המורכבים יותר.
במקרים אחרים דווקא כדאי להתמודד מוקדם עם הסוגיה המרכזית שמונעת התקדמות. אם ברור, למשל, שכל ההחלטות הכלכליות תלויות בשאלה מה יקרה עם הדירה, אין הרבה טעם לסגור פרטים קטנים לפני שמוצאים פתרון לנושא הזה.
מגשר מנוסה מתאים את סדר העבודה למצב ולא עובד לפי רשימת סעיפים קבועה.
מה קורה כשמגיעים להסכמות?
כאשר בני הזוג מצליחים להסכים על הנושאים הרלוונטיים, ההסכמות נאספות למסמך מסודר. כאן חשוב מאוד שהניסוח יהיה ברור ולא ישאיר מקום לפרשנויות בעתיד.
במקום לכתוב למשל ש"ההורים יחלקו ביניהם את הוצאות הילדים", כדאי להגדיר אילו הוצאות נכללות, כיצד הן מתחלקות, איך מתקבלת החלטה על הוצאה חריגה ומתי מתבצע התשלום.
זו אחת הסיבות לכך שבתהליך של גישור גירושים חשוב לא להסתפק בהסכמה כללית של "נסתדר בינינו", אלא לחשוב גם על המצבים שיכולים להופיע שנה או שלוש שנים לאחר הפרידה.
ומה אם לא מסכימים על הכל?
גישור לא חייב להסתיים בכישלון רק מפני שנשאר נושא אחד במחלוקת. לעיתים מצליחים להגיע להסכמה על מרבית הנושאים ולהשאיר סוגיה מסוימת להמשך משא ומתן או לטיפול בדרך אחרת.
גם הסכמה חלקית יכולה לצמצם משמעותית את מספר הנושאים שעליהם בני הזוג צריכים להתווכח בהמשך.
מתי גישור יכול להתאים?
גישור מתאים במיוחד כאשר יש יכולת בסיסית לנהל שיחה ולקבל החלטות, גם אם היחסים בין בני הזוג אינם טובים. אין צורך להיות חברים או להסכים מראש על הכל.
לעומת זאת, אם צד אחד אינו מוכן למסור מידע, מפעיל לחץ משמעותי על הצד השני או אינו באמת מעוניין להגיע להסכמה, יהיה קשה יותר לנהל הליך מאוזן.
בסופו של דבר, היתרון המרכזי של גישור הוא האפשרות של בני הזוג להשפיע בעצמם על ההסדר שילווה אותם לאחר הפרידה. במקום לקבל פתרון שמישהו אחר קבע עבורם, הם בונים יחד הסכמות שמתאימות למשפחה ולמציאות שבה הם יצטרכו לחיות גם ביום שאחרי.
אולי יעניין אתכם גם:
