בימים שבהם ההקלה מהחזרת החטופים מאפשרת סוף-סוף לנשום, אך האבן הכבדה עדיין מונחת על הלב, תערוכתו של האמן אריאל הכהן, 'על נהרות', במוזיאון תל אביב לאמנות, נוגעת בדיוק במקום הזה – בין תקווה זהירה לכאב מתמשך.
הכהן, זוכה פרס רפפורט לאמנות בזמן מלחמה לשנת 2024, מציג מיצב וידאו דו־ערוצי המבוסס על 'שירת העבדים העבריים' האריה המפורסמת מתוך 'נבוקו' של ורדי – זו אחת האריות המזוהות ביותר עם געגוע, אובדן ותפילה לשוב הביתה. במיצב, הוא משכפל את דמותו שוב ושוב לכדי מקהלה אחת, המבכה חורבן ושרה כמיהה. מאחורי ההד החוזר של הקולות עומד מחזור מתמשך של זריחה ושקיעה, מטאפורה למחזורי האבל והתקווה שחוזרים כאן, שוב ושוב.
העבודה נוגעת בשאלות של שייכות, גלות וזיכרון. מתוך המלחמה הנמשכת והחיים שבין אזעקות לכותרות, הכהן מבקש להרחיב את המבט – מן הפרטי אל הקולקטיבי, מן המקומי אל האנושי. הוא משכפל את עצמו לדמויות שונות, לבושות בחולצות וסמלים מוכרים: קק"ל, ישיבת בני ציון, פסל החירות, אדידס, ויוצר מעין מקהלה של זהויות חצויות שמנסות לשיר יחד, למרות הכול.
'על נהרות' נוצר מתוך רגע שבו האמנות מאפשרת נשימה בזמן של מציאות חורקת, השירה הקולקטיבית בעברית, באיטלקית או בשתיקה, משמשת כאן כתפילה שחוצה את הגבולות והשוני ומנסה לאחות משהו מן הקרע.
התערוכה, שאצר עמית שמאע עבור מוזיאון תל אביב לאמנות, תינעל ב-17 בינואר 2026, והיא הראשונה מבין ארבע תערוכות שיציגו את זוכי פרס רפפורט לשנת המלחמה שמעזים להביט בכאב מבלי להסיט מבט, ולמצוא קול שיבטא אותו.
