במשך כשנתיים הסתובבה נוימן בגבעתיים עם מצלמה ביד, היא תיעדה מוכר פרחים אלמן, דיג'יי מזדקן, רודף נשים בדימוס, מנקה רחובות ואדם שאיבד את זיכרונו ואיתו את כל עברו.
הדמויות האלה הן חלק מ-99 הגברים הזרים שתיעדה, באמצעותם היא מנסה לפגוש את מי שמעולם לא הכירה – את אביה. דרך השיחות והמפגשים נפתח בפניה עולם אנושי שלם החושף בדידות, חרטה, אהבה וחמלה.
במופע '100 גברים' נוימן מצרפת את הצופים למסע האישי שלה, ומאפשרת להם הצצה לעולמה של ילדה שגדלה ללא דמות אב. הבמה כמעט ריקה, רק הדס, הליכון וקיר הקרנה גדול. נוימן צועדת על ההליכון במשך כשעה, כמעט בלי לעצור, מאחוריה מוקרנים פניהם של אותם גברים, והיא מדברת אליהם, איתם, ואל הצופים. השילוב בין התיעוד המצולם לפרפורמנס החי יוצר חוויה מדויקת ונוגעת, שבה ההיעדר הופך לנוכחות.
נוימן, שפונתה מביתה בדרום אחרי ה-7 באוקטובר, עברה מאז שש דירות ומהמקום הזה, חסר היציבות, נולד המופע. ואולי משום כך, החיפוש שלה אחר "הגבר ה-100" – זה שאמור לסגור מעגל, מרגיש עמוק ורלוונטי מתמיד.
'100 גברים' נע בין כאב להומור, בין דרמה מרגשת לתיעודית, בין קולנוע לבמה. במסע של תהליך אנושי של התבוננות וחיפוש, החוויה הפרטית מאוד הופכת לסיפור מרתק על קשר, זיכרון ומשמעות.
תיאטרון הבית ביפו, להצגות הקרובות ניתן להתעדכן בעמוד הפייסבוק של הדס נוימן.
