סינמטק תל אביב יציג בנובמבר 2026 חמש תוכניות מיוחדות: קלאסיקות אירופיות משנות ה-80 וה-90, קולנוע של מרד ואנרכיה, מחווה למיקיו נארוסה, טרילוגיית המלחמה של אנדז׳יי ויידה וחמש הקרנות של "פרנץ" על פרנץ קפקא. אחרי חידוש האולמות ותקופת החגים, התוכנית משלבת עשרות סרטים, עותקים משוחזרים, מפגשים והרצאות פתיחה.
לפרק ולהרכיב: פוסטמודרניזם אירופי בסוף המאה ה-20
לאורך נובמבר תחזור למסך הגדול קבוצת סרטים אירופיים משנות ה-80 וה-90 של אלמודובר, בסון, קאראקס, גרינאוויי ואסיאס. התוכנית עוסקת בדור ששילב את המורשת הקולנועית עם פופ, אופנה, מוזיקה, פרסום וז׳אנרים הוליוודיים. המלודרמות הצבעוניות, הפאנק והקאמפ של אלמודובר, פריז הרומנטית של קאראקס והעיסוק של גרינאוויי בגוף ובגבולות הטעם הטוב יוצגו זה לצד זה.
"הכחול הגדול" – גרסת הבמאי (לוק בסון, 1988): אפוס חזותי מהפנט על תחרות צלילה חופשית, חברות ואובססיה למעמקי הים.
"פפי, לוסי, בום ועוד כמה בנות רגילות" (פדרו אלמודובר, 1980): סרט הביכורים הפרוע של אלמודובר – קומדיית פאנק חצופה שכבר מכילה את הסגנון, התשוקה וההומור שיהפכו לסימני ההיכר שלו.
"הנאהבים מפריז" (לאוס קאראקס, 1991): סיפור אהבה מסחרר בין שני משוטטים על גשר הפון נף בפריז.
"ניקיטה" (לוק בסון, 1990): צעירה שנידונה למאסר עולם, מקבלת הזדמנות לחיים חדשים בתמורה להכשרתה כמתנקשת בשירות המדינה. מותחן פעולה מסוגנן שהפך לקלאסיקה.
"לאון" (לוק בסון, 1994): מתנקש בודד וילדה בת 12 שחייה ניצלו לאחר רצח משפחתה, יוצרים קשר יוצא דופן. הסרט שהציג לעולם את נטלי פורטמן.
"נערה ונער" (לאוס קאראקס, 1984): דיוקן לילי, רומנטי ומלנכולי של אהבה, בדידות ונעורים בפריז. סרט ביכורים בשחור ולבן.
"אירמה וופ" (אוליבייה אסיאס, 1996): מגי צ'ונג מככבת בסרט שנון על במאי צרפתי, המנסה לצלם מחדש סדרת סרטים אילמים. אהבה לקולנוע, לצד מבט משועשע על תעשיית הסרטים.
"קפה בגדד" (פרסי אדלון, 1987): מפגש מקרי בין תיירת גרמנייה לבעלת מוטל בלב המדבר האמריקאי, הופך לסיפור מפתיע ומחמם לב על חברות ושינוי.
"מטאדור" (פדרו אלמודובר, 1986): תשוקה, אשמה ומוות נפגשים במותחן ארוטי ואפל – המשלב בין מלחמות שוורים לאובססיות אנושיות.
"טובעים במספרים" (פיטר גרינאוויי, 1988): קומדיה שחורה מסוגננת על שלוש נשים בעלות אותו שם, מקרי מוות מסתוריים ומשחק קולנועי מבריק עם מספרים.
"נשים על סף התמוטטות עצבים" (פדרו אלמודובר, 1988): נשים, מאהבים, סודות וגספצ'ו, בדירת פנטהאוז אחת במדריד.
"הטבח, הגנב, אשתו והמאהב" (פיטר גרינאוויי, 1989): יצירה בארוקית, אלימה וחושנית על כוח, תשוקה ונקמה, בעיצוב חזותי יוצא דופן.
"חוק התשוקה" (פדרו אלמודובר, 1987): מלודרמה להט"בית נועזת על אהבה, יצירה, קנאה ואובססיה.
"בטי בלו" (ז'אן ז'אק ביינקס, 1986): סיפור אהבה לוהט שהפך לאחד מסרטי הפולחן המזוהים ביותר עם הקולנוע הצרפתי של שנות השמונים.
מורדים לנצח: זעם ומרד – קולנוע ואנרכיה
מ-5 בנובמבר ועד סוף החודש תתקיים תוכנית על התנגדות לשלטון, קולוניאליזם, מחאה חברתית ומרד במוסכמות הקולנוע. תאריך הפתיחה מפנה למזימת אבק השריפה של גאי פוקס ב-1605. גיבורי הסרטים נעים בין מהפכנים ואנרכיסטים לבין אנשים הנמחצים בביורוקרטיה, מול משטרים טוטליטריים ומנגנוני צנזורה ושליטה.
"עירום" (מייק לי, 1993): מסע לילי ארסי ופילוסופי ברחובות לונדון, בעקבות אחד מהאנטי גיבורים הגדולים של הקולנוע הבריטי.
"ונדטה" (ג'יימס מקטיג, 2005): לוחם חופש עטוי מסכת גאי פוקס, יוצא למאבק במשטר טוטליטרי בבריטניה עתידנית.
"קרב רודף קרב" (פול תומאס אנדרסון, 2025): מותחן פוליטי תזזיתי על מהפכנים לשעבר, משפחה, רדיפה והמאבק המתמשך בין היחיד למנגנוני הכוח.
"השנאה" (מתייה קסוביץ, 1995): יממה נפיצה בחיי שלושה צעירים בפרברי פריז, בעקבות אלימות משטרתית.
"ברזיל" (טרי גיליאם, 1985): סאטירה דיסטופית סוריאליסטית על פקיד קטן המנסה להיחלץ ממנגנון ביורוקרטי מפלצתי.
"אהבה ואנרכיה" (לינה ורטמילר, 1973): איכר אנרכיסט מגיע לרומא במטרה להתנקש במוסוליני – ומוצא עצמו בבית בושת, בין אהבה למהפכה.
"הקרב על אלג'יר" (ג'ילו פונטקורבו, 1966): שחזור מצמרר של מאבק העצמאות האלג'יראי מול השלטון הצרפתי.
"פינק פלמינגוז" (ג'ון ווטרס, 1972): סרט הפולחן השערורייתי עם חגיגת טעם רע מכוון, הומור קיצוני ומרד במוסכמות חברתיות וקולנועיות.
"אלונזנפן (קדימה המהפכנים)" (פאולו וויטוריו טביאני, 1974): מהפכן איטלקי עייף נקרע בין האידיאלים של נעוריו, לפיתוי לחזור לחיים בורגניים נוחים.
"הלפ!" (ריצ'רד לסטר, 1965): הביטלס בקומדיית נונסנס מוזיקלית, צבעונית ואנרכית, שמפרקת כל היגיון עלילתי.
"עור צבי" (קוונטין דופייה, 2019): גבר המפתח אובססיה למעיל הזמש שלו, יוצא למלחמה אבסורדית בכל הז'קטים האחרים בעולם.
"קין-דזה-דזה!" (גאורגי דנליה, 1986): שני גברים המגיעים לכוכב לכת, הנשלט בידי היררכיה חברתית אבסורדית. סאטירת מדע בדיוני סובייטית מופרעת, שהפכה לסרט פולחן.
שפה זרה: מחווה למיקיו נארוסה
ב-9-21 בנובמבר יוקרנו שישה סרטים של מיקיו נארוסה בעותקים שעברו רסטורציה דיגיטלית. נארוסה, שחי בשנים 1905-1969 וביים 89 סרטים, היה מיוצרי תור הזהב של הקולנוע היפני, לצד קורוסאווה, אוזו ומיזוגוצ׳י. רבים מסרטיו עוסקים בנשים, משפחה, מעמד חברתי ועצמאות כלכלית ורגשית. קורוסאווה, שעבד בצעירותו כעוזרו, תיאר את סרטיו כנהר אדיר שפני המים שלו שקטים, אך במעמקיו זורם זרם עז.
"כאשר אישה עולה במדרגות" (1960): אלמנה שעובדת כמארחת בבר בטוקיו, ניצבת בפני בחירה בין נישואים שיבטיחו את עתידה הכלכלי לניסיון לבנות לעצמה עסק עצמאי. הקרנת הפתיחה תלווה בהרצאה מטעם כתב העת "אוף סקרין".
"קול ההר" (1954): קשר עדין ומורכב בין איש עסקים מבוגר לכלתו, חושף את המתחים והבדידות בתוך משפחה יפנית.
"עננים נודדים" (1955): סיפור אהבה כואב ומיוסר, המתרחש ביפן שלאחר מלחמת העולם השנייה.
"זרימה" (1956): מבט אינטימי אל חיי היומיום של קבוצת גיישות בטוקיו, ואל עולמן שמאחורי התפקידים שהחברה מצפה מהן למלא.
"געגוע" (1964): אלמנת מלחמה המנהלת חנות משפחתית, מוצאת את עצמה במאבק כלכלי ורגשי מול משפחת בעלה המנוח.
"עננים פזורים" (1967): דרמה מאופקת ועוצמתית על משיכה בלתי אפשרית בין אלמנה, לבין האיש שגרם למות בעלה. סרטו האחרון של נארוסה.
אבישי כהנא, המנהל האמנותי של סינמטק תל אביב, על יצירת המחווה:
שמו של מיקיו נארוסה עלה לפני כשנה, במסגרת שיחות עם הקולנוענים תום שובל וארז פרי. מכאן נולד הרעיון למחווה, שתאפשר לקהל הישראלי לפגוש מחדש את יצירתו של אחד מהבמאים הגדולים בתולדות הקולנוע היפני. צוות הסינמטק פיתח זאת לתכנית מיוחדת – הכוללת שישה מסרטיו הבולטים של נארוסה בעותקים שעברו רסטורציה דיגיטלית, ולצדם עותקים משוחזרים של פוסטרים של הבמאי שיופיעו ברחבי המתחם. כך שיחה שהחלה בין אוהבי קולנוע – הפכה כעבור שנה להזדמנות מרגשת לצפות ביצירותיו על המסך הגדול, ולאחת מהפנינות המרכזיות של החודש.
אנדז׳יי ויידה: טרילוגיית המלחמה
מ-29 בנובמבר עד 1 בדצמבר, לציון מאה שנה להולדת אנדז׳יי ויידה, יוקרנו בשיתוף המכון הפולני שלושת סרטיו הראשונים. ויידה, שחי בשנים 1926-2016, יצר את הטרילוגיה בתוך ארבע שנים. היא עוסקת בטראומת מלחמת העולם השנייה ובהיסטוריה הפולנית, דרך צעירים פגיעים הנקרעים בין אידיאולוגיה, אהבה ובחירה אישית, ולא דרך דמויות של גיבורים ללא סתירות.
"דור" (1955): קבוצת צעירים בוורשה הכבושה, מצטרפת למאבק המחתרתי בנאצים ומאבדת את תמימותה. סרט הביכורים של ויידה. ההקרנה תלווה בהרצאת פתיחה של חוקר ומבקר הקולנוע, ד"ר שמוליק דובדבני.
"קאנאל" (1957): לוחמי המחתרת הפולנית במהלך מרד וורשה, מנסים להימלט דרך תעלות הביוב של העיר.
"פנינים ואפר" (1958): ביום סיומה של מלחמת העולם השנייה נדרש צעיר חבר מחתרת לבצע התנקשות פוליטית, בעודו נקרע בין נאמנותו לאידיאולוגיה לבין האפשרות לחיים חדשים ולאהבה.
פרנץ: חמש הקרנות ללא הפצה מסחרית
ב-3-13 בנובמבר יתקיימו חמש הקרנות בלעדיות של "פרנץ" (2025), סרטה של אגניישקה הולנד על פרנץ קפקא, באדיבות FILM BOUTIQUE. הסרט הצ׳כי לא יופץ מסחרית בישראל. השחקן הישראלי עידן וייס מגלם את קפקא הבוגר, ולצדו פטר קורת׳ ודניאל דונגס. הסרט דובר צ׳כית, גרמנית ויידיש, עם תרגום לעברית ולאנגלית.
הביוגרפיה בנויה מפסיפס של תקופות, זיכרונות ודימויים, ומתחקה אחר חייו של הסופר היהודי-צ׳כי מלידתו בפראג במאה ה-19 ועד מותו בווינה לאחר מלחמת העולם הראשונה. זהו פרויקט מאוחר של הולנד, שביימה אותו לקראת גיל 80, והוא פתח את פסטיבל הקולנוע הצ׳כי.
פיני שץ, מנהל התוכן של סינמטק תל אביב, על בחירת הסרט:
לפעמים תכנית קולנועית מתחילה אצלנו ברגע בו נצפה בסרט, ומזה נבין שחייבים למצוא לו קהל. כך עם "פרנץ" – שפתח את פסטיבל הקולנוע הצ'כי – כשמיד הפנמנו שמדובר ביצירה יוצאת דופן, הראויה למפגש עם הקהל הנאמן שלנו. כשהתברר שהיא לא תזכה להפצה מסחרית בישראל, זיהינו הזדמנות ליצור עבורה מסגרת הקרנה אחרת – כזו המחברת בין החופש האוצרותי של הסינמטק, לחוויית הצפייה של סרט חדש על המסך הגדול. התוצאה היא חמש הקרנות בלעדיות במהלך נובמבר, המאפשרות לצופים לפגוש יצירה עכשווית ומסקרנת – גם מחוץ למסלולי ההפצה הרגילים. זהו עוד ביטוי לתפיסה האמנותית המתפתחת בסינמטק: לזהות סרטים שראויים לקהל, למצוא עבורם את מסגרת ההקרנה המדויקת ומזה ליצור מפגש קולנועי שאחרת עלול להתפספס.
התוכנית האמנותית אחרי חידוש האולמות
אבישי כהנא, המנהל האמנותי של סינמטק תל אביב:
ישנם חודשים בהם קשה לבחור מה לראות, ונובמבר אצלנו הוא כזה. בכל פעם אנחנו מנסים לדייק את אותה השאלה: מה צריך להיות בסינמטק של עיר כמו תל אביב? ומבחינתנו, החודש הנוכחי מדגים את התשובה. לאחר חידוש האולמות ותקופת החגים, מסתמנת חזרה לפעילות קולנועית עשירה במיוחד – בזכות תכנית אוצרותית מגוונת, המזמינה לחוויית צפייה משותפת על המסך הגדול. הדבר מבטא גם תהליך רחב יותר המתרחש בסינמטק תל אביב. לצד ההתחדשות הפיזית והארגונית עם כניסתו של תומר כהן לתפקיד המנכ"ל, פיתחנו דרכי עבודה ותכנות המרחיבות את מגוון האפשרויות העומדות בפני הקהל. התכניות והסרטים מקולנוע עכשווי דרך יצירות מופת ועד קאלט ופולחן, שעות ההקרנה, המפגשים עם היוצרים, הרצאות הפתיחה, הפסטיבלים שבדרך והמשך פיתוח התכנית האמנותית – הינם חלק מתפיסה המבקשת להפוך את הסינמטק למקום שחוזרים אליו, מגלים בו עולמות חדשים ומפתחים בו שיחה מתמשכת על קולנוע. כך אפשר להגיע לסרט נוסטלגי מלפני שלושים שנה, לגלות במאי יפני שמעולם לא שמענו עליו, להתרגז או לא מסרט פוליטי ישראלי, להתאהב מחדש באלמודובר, לקחת חלק בסדנה לדוקומנטריסטים על פשעי מלחמה או שוק ההון ליוצרים, ולצאת מהאולם עם צורך להמשיך לדבר במשך שעתיים נוספות על מה שראינו בו. הכוונה פשוטה: לאפשר לקהל להגיע לסרט מוכר ואהוב ולגלות בדרך עוד עולם קולנועי, לפגוש סרטים מתקופות ומארצות שונות, להכיר יוצרים ושפות קולנועיות ולהמשיך את החוויה גם אחרי שהאורות באולם נדלקים. כל זה נובע ממטרת העל של הסינמטק – להוות מקום שנהנים בו מקולנוע, וגם לומדים לדבר אותו. אנו מדייקים זאת חודש אחר חודש – בבחירת הסרטים, בחיבורים ביניהם ובדרכים השונות שמוצע לפגוש זאת כדי להעניק לקהל חוויית ביקור עשירה ומגוונת, להעמקת מקומו של הסינמטק בחיי התרבות התל אביביים. כך בנובמבר מתממשת דוגמה נוכחית יפה לעושר הזה, ולפוטנציאל שניתן לייצר כשהדברים האלה מתחברים.
סינמטק תל אביב, הארבעה 5. טלפון: *6876. למידע המלא באתר הסינמטק.
