יש רגעים שבהם מטופל יושב בכיסא הרופא ומספר, כמעט בהתנצלות, שהשתל שהושתל לפני שנה או שנתיים פשוט לא החזיק. הוא התנדנד, אולי כאב ואולי הוסר לגמרי אחרי חודשים של אי נוחות.
מי שעבר את זה יודע שזו לא רק תקלה רפואית, זו גם אכזבה, תחושה של השקעה שירדה לטמיון, ולא פעם גם חשש גדול מהניסיון הבא, כשהשאלה שעולה באופן טבעי היא אם יש בכלל טעם לנסות שוב.
התשובה ברוב המקרים היא כן, אבל בתנאי אחד: אסור למהר, כי שתל שנכשל מספר משהו על הפה, על הגוף, על התכנון ועל התנאים שבהם נעשה הטיפול.
מי שמבין מה קרה בפעם הקודמת, מגדיל משמעותית את הסיכוי שהפעם הדברים יתייצבו, ומי שקופץ ישר להשתלה חדשה באותו מקום ובאותה הגישה מסתכן בחזרה על אותו תסריט.
לכן הדבר החשוב ביותר בשלב הזה הוא לעצור, לאסוף נתונים ולהבין את התמונה המלאה לפני שמקבלים החלטה.
מה מתרחש בפה כשהשתל נשאר ללא עוגן?
השתל הדנטלי נשען על עצם ואם העצם לא מספיקה בנפחה, בצפיפותה או באיכותה, אין לשתל במה להיאחז.
במקרים רבים אחרי כישלון נוצר חוסר עצם, בין אם בגלל זיהום, בין אם בגלל הסרה של השתל ובין אם פשוט משום שהעצם נספגה עם הזמן.
המרפאה של ד"ר מרעי כבהה בהרצליה פוגשת מצבים כאלה לא מעט, ומטופלים מגיעים אליה בדיוק בנקודה הזו, לאחר ניסיון שלא צלח ועם שאלות פתוחות. במרפאה מסבירים כי "הצעד הראשון הוא לא להחליט מה עושים, צריך להבין מה נשאר ומה השתנה מאז הטיפול הקודם".
הבדיקה כוללת בדרך כלל צילום תלת ממדי שמראה את נפח העצם בפועל, ולא רק את מה שנראה לעין. לפעמים מתברר שהעצם טובה מהצפוי ולפעמים שנדרשת השלמה שלה לפני כל ניסיון נוסף. שני המצבים לגיטימיים, ושניהם עדיפים על ניחוש.
חניכיים, זיהום ודלקת: הגורם השקט
אחד הגורמים לכישלון השתל הוא דלקת סביבו, מה שמכונה בשפה המקצועית דלקת סביב שתל, היא יכולה להתפתח לאט, למעשה בלי כאב משמעותי, ולהתגלות רק כשהעצם כבר פגועה.
חניכיים לא בריאות הן קרקע פגיעה, לכן חלק בלתי נפרד מההכנה לשתל חדש הוא טיפול מסודר ברקמות הרכות סביבו.
במרפאה מדגישים שאין כאן עניין של אשם: "אנחנו קודם כל מחפשים מה אפשר לשפר", כך הם מתארים את הגישה, פעמים רבות הזיהום נקשר להיגיינה שקשה לשמור סביב שתל, לתחזוקה שלא הותאמה למטופל, או למצב דלקתי שהיה קיים עוד לפני הטיפול, "וכשמזהים את זה בזמן ומטפלים, התמונה משתנה".
מה היה התכנון של הניסיון הקודם
אחד הצעדים החשובים הוא להביט לאחור, על התכנון עצמו: באיזו זווית הושתל השתל, איזה גודל נבחר, כמה עומס הוא נשא ואיך הוא שולב ביחס לשיניים הסמוכות ולנשיכה כולה. שתל שחווה עומס לא מאוזן עלול לאבד יציבות גם אם הוא נראה תקין בהתחלה.
בדיוק כאן יש ערך לעיון בתיעוד הקודם, בצילומים ובפרטי הטיפול, לפעמים התשובה פשוטה, ולפעמים מגלים שהמצב דרש גישה שונה מלכתחילה, כמו הרמת סינוס או חיזוק עצם לפני ההשתלה.
הרגלים ומחלות רקע
סוכרת לא מאוזנת, מחלות אוטואימוניות, תרופות מסוימות ובעיקר עישון משפיעים על ההחלמה ועל היכולת של העצם להתחבר לשתל, שכן הפה הוא חלק מהגוף, ומה שקורה בגוף משפיע עליו. גם חריקת שיניים בלילה, שמפעילה כוח על השתל, יכולה לפגוע בו לאורך זמן.
במרפאה מספרים שדווקא השיחה על הרגלים היא אחת החשובות, ולא תמיד הנעימות ביותר: "מטופל שמבין את התמונה המלאה הוא שותף אמיתי לתהליך", הם אומרים, ושותפות כזו היא הרבה פעמים ההבדל בין הצלחה לכישלון חוזר.
שינוי קטן, כמו הפחתת העישון או איזון רמות סוכר יכול הרבה פעמים להשפיע יותר מכל טכנולוגיה מתקדמת.
אבחון מסודר לפני שבוחרים פתרון
אחרי כל הבדיקות אפשר להתחיל לדבר על הפתרון, כשלפעמים זה שתל חדש באותו מקום אחרי החלמה והשלמת עצם, ולפעמים זה מיקום אחר, סוג אחר של שתל או אפילו פתרון שהוא לא שתל.
אין ספק ששתל שנכשל הוא חוויה מתסכלת, אבל הוא גם הזדמנות להבין לעומק מה קורה בפה ובגוף. מי שנותן לעצמו זמן לבדיקה מסודרת, שואל שאלות ומוכן להסתכל על התמונה כולה, מגיע לניסיון הבא מוכן יותר ובטוח יותר.
עם אבחון נכון, סבלנות ושיחה פתוחה עם הרופא, יש לכם סיכוי לחזור לחיוך ולנשיכה שמרגישים יציבים ובטוחים.
